מהי אגרנות?
אי היכולת לזרוק, לנקות או להעיף דברים שאין בהם שימוש או בעלי ערך מועט
אנשים החיים "בתוך חפצים"
אנשים שמתקשים לבצע פונקציות בסיסיות.
יצירת מוטיבציה לשינוי תעשה באמצעות התערבות (Intervention) ותקשורת בנוגע לאגירה.
אגרנות אצל היחיד
בדרך כלל מתחיל בגיל צעיר כ-13
בדרך כלל להורים התנהגות דומה (או שההורים זרקו חפצים ללא אישור האגרנים בצעירותם)
בדרך כלל חיים לבד ו/או גרושים (עם סיכוי נמוך לנישואין)
אינטליגנטים מאוד
בדרך כלל יתחילו לטפל בעצמם בסביבות גיל 50
אגרנות כמחלת נפש, הפרעה התנהגותית
לא נובעת מעצלנות, חוסר אחריות או חוסר בסטנדרטים של החיים
חסרי יכולת להביט באמת בסביבת החיים שלהם באובייקטיביות.
מעל 90% מהאנשים המאובחנים אגרנים סובלים מיותר ממחלת נפש אחת כמו דיכאון, חרדה, OCD, חרדה חברתית
בעיות אישיות שמפריעות בחיי היומיום שמשמרות את בעיית האגרנות:
סטנדרטים גבוהים פרפקציוניזם
התייחסות יתרה לפרטים מאשר לתמונה הגדולה
חוסר יכולת לווסת רגשות (מתרגזים בקלות, ומתקשים להירגע)
קושי לבטוח באחרים
קושי בלראות פרספקטיבה של אחרים
הסימפטומים של האגרנות יכולים להשתפר באמצעות Intervention- התערבות.
ישנם שני כללי יסוד שיכולים לתת מוטיבציה לשינוי באגרנות:
אכיפה, כפייה, השלטה (Enforcement): הבהרה של התנאים שיובילו לתוצאות שליליות- "אם תמשיכי כך אז…", והשליטה של הנסיבות במידה ותנאים אלו לא ימולאו.
הצעת עזרה שתעזור- תמיכה להגשים את התנאים במטרה למנוע השלכות נוספות.
מה עלול לקרות אם האגרן לא יטפל בעצמו ?
פינוי מהדירה
איבוד חזקה על הילדים
אנשים יעדיפו לא לבוא אלייך
רווקות
בדידות
ניכור
בידוד חברתי ומשפחתי
במצבים כאלה על המשפחה והרווחה לפנות לפסיכולוג, מטפל, פסיכיאטר.
לחץ להשתנות יכול לעורר תגובה הפוכה של כעס ופחד. למרות שמרבית האגרנים חשים ברגשות מעורבים - מצד אחד פחד ומצד שני תקווה שהדברים יהיו טובים יותר. יש להציע בדרך לא מאיימת ומכבדת אבל ישירה.
איך להוריד התנגדות לשינוי?
אגרנים יודעים מה הסביבה חושבת על הבית שלהם, הם מתביישים כאשר אחרים רואים את ביתם.
תמיכה - לגייס חוסר שיפוטיות. הצעת עזרה דרך רעיונות, עבודה, הבנת גבולות וציונן באופן ברור וישיר והצעת תמיכה אבל לא בכפייה.
הגורמים שעוזרים לעורר מוטיבציה לשינוי
הבנה שהשינוי הוא חשוב
הענקת ביטחון ביכולת של האגרן להשתנות - עידוד האמונה העצמית של האגרן להשתנות.
המוטיבציה לשינוי לא יכולה להיות בכפייה והאמביוולנטיות לא יכולה להיפתר על ידי שכנוע. הטיפול חייב לבוא לידי ביטוי כשיתוף פעולה. המוכנות לשינוי מתפתחת מתוך אינטראקציה שבין האגרן והמטפל. האגרן צריך להגיד ולבטא בעצמו את האמביוולנטיות.
ההתערבות היא שיתוף פעולה ולא עימות. אנשים עם בעיות אגרנות הם בעלי עצמאות.
קווים מנחים על מנת לא ליצור מתח:
לא לתחום את המפגשים - יש לנו את כל הזמן שבעולם. למרות שעדיף שזה יהיה תחום. אגרנים נלחצים מזמנים.
לא להגיד לזרוק משהו.
לכבד ולהבין את הצורך שלהם להשאיר משהו במקום אחר או להשתמש בו.
לא לשפוט פריטים- במקום לציין שיש עובש או כתמים תשאלו - האם הפריט הזה משמח אותך ?
איך לתקשר עם אגרן
לראות את הדברים מנקודת המבט שלו. לבקש מאשר להגיד.
"תרצי ללבוש את זה?", "מתי בפעם האחרונה לבשת את זה?", "זה בגד שיגרום לך להרגיש טוב?"
"אני רואה שיש לך ספרים/ בגדים ליד החלון. מה הוביל אותך לשים אותם שם? אולי עדיף שנשים אותם בבית שלהם על המדף?".
הזדמנות לרפלקציה על מה שיש לאגרן לומר ומתוך זה לבנות יחסי עבודה.
להשתמש ב"אני" כדי להביע דאגה: "אני חוששת שאם לא נפנה את האזור הזה יהיה לנו קשה להתקדם לעבר החלון"
להשתמש בעולם המונחים של האגרן: קולקציה, אוסף, מקבץ, וכו'.
יש להשתמש בשפה מעודדת ולתת להם חיזוקים:
"עכשיו כשפינינו את המדף את המדף או את הדרך זה מעולה כי גם לא תוכלי ליפול/ יהיה לך קל ונעים לגשת בקלות לבגדים ולחפצים שאת אוהבת. אם חלילה יקרה משהו, כוחות הצלה יוכלו להיכנס בקלות".
"הצלחת להתקדם מאוד יפה עם פינוי הבגדים. עכשיו יש פה יותר מקום, מאוורר וזה מאוד משמח אותי. אני רואה שיש פה עוד חפצים שיכולים להיות לא בטיחותיים או שיהיה לך קשה לגשת אליהם, מה דעתך על להסיר עוד בגדים ולפנות?"
במקום להגיד להם מה הם צריכים לעשות או מה להשאיר, אפשר לומר במקום- "איך נוכל יחד ליצור עוד מקום פה?"
יש להימנע מלגעת בחפצים אלא יותר להתמקד ברווחה שלו ובפונקציה של החפצים בחלל ואיך נארגן אותם.
למצוא את החוזקות של האדם ולעודד אותם:
"איזה יפה את דואגת לחתול"
"איזה בגדים יפים יש לך"
"איזה בית קסום"
מפגש אגרנות ראשוני בהקשר של בטיחות:
"שלום שמי X התבקשתי ע"י X לבוא משום שיש בה דאגה בהקשר כמות החפצים שבבעלותך. כחלק מתפקידי אני אמורה להיכנס בזריזות לחדרים בבית במידה ואפשר" (לרשום איפה יש בעיית ארגון, שקעי חשמל חסומים או גישה סבירה לחלונות או לאמצעי הצלה כמו מד"א, מכבי אש וכו').
"האם יש לך העדפה מאיפה עלי להתחיל?"
"האם תרצה להראות לי את הדרך/ להוביל אותי / לעשות לי סיור בבית?"
לבקש רשות מבעל הבית לפתוח דלתות, ארונות ו/או מגירות.
"האם יש משהו שתעדיפי שאעשה אחרת?"
אגרנים בדרך כלל חשים בושה גדולה וחרדה בהקשר למבקרים, אפילו אם אלה בני משפחה. זוהי הדרך שלהם להגן על עצמם. הם מפגינים כעס. במצבים כאלה יש ליצור הזדהות ולומר להם שאני מבינה שהביקור שלי או העבודה שלי מעט מקשה עליהם ואני מצטערת. עם זאת העבודה שלי היא לארגן את החפצים ולאפשר לך להשיג יותר מקום לחפצים ויותר מקום בבית.
עבודת צוות היא חשובה להתמודדות עם אגרנות. היא מאפשרת לחלק את הנטל וכן מחלקת ידע בין ברי הסמכה. עבודת הצוות מאפשרת ליחידים לבצע תפקידים שונים במטרה לעודד את המוטיבציה לשינוי. בניהם מערכות יחסים עם עובדים סוציאלים, מטפלים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מארגנים מקצועיים וכו'.
בסופו של דבר אגרנות אמיתית יכולה להוביל למצבים מאוד מסוכנים שבהם במקרים האגרן לא יוכל לצאת מהבית בכוחות עצמו, כוחות הצלה או רפואה לא יוכלו לגשת אליו בביטחון, או לחלץ אותו. במצבים של שריפה כמות החפצים יכולה להוביל להתלקחות מסכנת חיים לבעל הבית ולילדיו. במצבים של לכלוך ועובש בעל הדירה יכול לסבול ממחלות עקב מערכת חיסונית מוחלשת בגלל תנאי הבית. לכן יש להבין שאגרנות היא בכללותה מסכנת חיים למי שגר בבית.
אגרנות
תרגום המאמר של
Presenter Presenter: Cristina Sorrentino, PhD, LCSW : Cristina Sorrentino, PhD, LCSW Boston University School of Social Work Boston University School of Social Work Facilitator Facilitator: Elizabeth Burden, LICSW, MPH : Elizabeth Burden, LICSW, MPH Lemuel Shattuck Hospital Shattuck Hospital
